מחאה מהבית

הבנק ביטל לחברה טובה שלי את כרטיס האשראי. גם לאחר תחנונים רבים הבנקאית הקרה לא הסכימה להביא לה כספומט פשוט, כזה שילדים מקבלים. תוך כדי שהדמעות זולגות מחוסר אונים, הופיעה מולה על מסך פלזמה ענק פרסומת מושקעת: "סטודנט? לאומי כאן בשבילך".

כשאנחנו מתחילים את חיינו הסטודנטיאלים, בתמימות והתרגשות, רבים מאיתנו לא מבינים את העול הכלכלי הכרוך בזה. גם אם חסכת במשך שנה שלמה לפני התואר, סביר להניח שבשנה השלישית גם אתה תהיה במינוס דיי גדול ותתחיל את חייך האמיתיים דווקא בעבודות מלצרות אינטנסיביות שיעזרו לצמצם את הפער. כמובן, יש מאיתנו את ברי המזל שהוריהם רוצים ומסוגלים לעזור להם בשכר הלימוד ובשכר הדירה. אך לאלו מאיתנו שעוברים את התקופה הזאת באופן עצמאי – המסלול הולך להיות ארוך ומייגע.

שכר הלימוד הממוצע בארץ הוא עשרת אלפים שקלים בשנה. שכר דירה ממוצע באזור הדרום הוא כ-1000 שקל בחודש וכ-1800 באזור המרכז. בנוסף לכך הוצאות על אוכל, פלאפון, אינטרנט וחשמל הופכים את המשימה לכמעט בלתי אפשרית. לאלו מאיתנו בעלי הרכב, גם אם הוא קטן ומצ'וקמק, מתווסף תשלום הביטוח, אשר בחלוקה לתשלומים יוצא בערך 300 שקל בחודש, פלוס סכום די גבוה של דלק. בל נשכח הוצאות לא צפויות כמו טסט לאוטו או חלילה תיקון גדול שבדרך כלל יוביל אותנו לקחת את ההלוואה הראשונה מהבנק. סטודנט ממוצע לומד שלושה או ארבעה ימים ארוכים בשבוע, כשבימים הנותרים הוא צריך להשקיע מזמנו בעבודות ושיעורים. אף על פי כן יאלץ הסטודנט לעבוד לפחות שלושה ימים בשבוע ולזכות באחת המלגות כדי להצליח לבסס עצמו כלכלית, בקושי.

פעילה חברתית בהפגנת תמיכה למפוני מאהל התקווה, 16.1.2012. צילום: אלון שרף

אנו רואים עצמנו כמדינה מפותחת, מערבית, נעלה. באיזו מדינה מערבית תראו סטודנט שעובד בשלוש עבודות ומתנדב במלגה כדי לא להיכנס למינוס? איפה תראו סטודנט שלוקח הלוואה של עשרים אלף שקל כדי לממן את שכר הלימוד? איפה תראו בעולם המערבי סטודנט שחוסך באוכל ולא קונה בגדים שנה שלמה? בישראל.

בהולנד למשל, סטודנטים זכאים למימון כל שכר הלימוד וחלק מעלויות המחייה. בנוסף, הם זכאים ללוות בתנאים נוחים במיוחד כל חודש בין 600 ל 1500 יורו, סכום אשר בהחלט מאפשר לסטודנט להתקיים ואפילו לחיות טוב. אוסטרליה מספקת סיוע לסטודנטים על ידי הנחות והלוואות, וסטודנט שלווה כסף מחויב להתחיל להחזירו רק כאשר משכורתו מגיעה לממוצע השנתי במשק, כ-30,000 דולר אוסטרלי. בגרמניה, סטודנט מקבל מענקים והלוואות עם פריסת החזר של עשרים שנה.

הנתונים האלה מרגיזים אותנו. "זה לא פייר", אנחנו חושבים תוך כדי שאנחנו מנקים תפריטים, שוטפים רצפות או מנגבים לילד קטן את הנזלת, "זאת אמורה להיות התקופה הכי פורה ומשוגעת בחיינו. ככה זה בכל העולם". בקיץ נשברנו. יחד עם מחוסרי הדירות יצאנו לרחובות והשמענו את זעקתנו. קיווינו והאמנו באופטימיות למהפכה חברתית אמיתית, אבל זאת הובילה לייאוש אמיתי ביום שאחרי – כאשר המחירים להפתעתנו המשיכו לעלות. הדלק, המגורים ואפילו הקפה במנזה – מידי יום אנו רואים את תוצאות המהפכה שלא הועילה.

המרצים בספיר תמיד נוהגים להגיד שסטודנטים היום לא בראש המאבקים החברתיים כמו שהיה פעם. לא משמיעים זעקה, לא משנים סדרי עולם. זה לא שאין רצון – פשוט אין זמן, כוח וכסף. אנחנו עסוקים מדי בהישרדות, עד כדי כך שאין לנו מקום להכיל את כל זה. אז אל תיראו מופתעים כשאנחנו בוחרים לא לצאת להפגנה אלא לסיים את היום בשקט מול הטלויזיה, עם ג'ויינט קטן ביד. משימה דיי קשה בפני עצמה לאחר שהקפיצו את המחירים במאה אחוז בשנה האחרונה.